איך בוראים זיכרון? 20.4
בעקבות הספר "לאו" מאת ד"ר יוכי פישר
ערב דיון |
"החיבור של הכל לרצף היה בלתי אפשרי ובלתי רצוי, הפרגמנטריות היא דווקא זו שמשמרת בתוכנו את הריח, את התוהו ואת השתיקה".
איך בוראים זיכרון? האם אפשר לברוא זיכרון של כאב וטראומה שיהיה נאמן לעבר אך גם מאפשר חיים? מה מקומו של בדיון ביצירת זיכרון כזה? איך מזהים את צלקותיה והשתרגויותיה של האלימות בתוכנו כחברה ומה משמעותה של ההכרה בהן? שאלות אלו נשמעות בחברה הישראלית ביתר שאת בשנה וחצי האחרונות בזמן שהן מהדהדות זיכרונות וטראומות מן העבר. לקראת יום השואה נחשוב על שאלות אלו ואחרות מתוך דיון בספר ליאו של יוכי פישר.
ליאו הוא מסע מחקרי, בלשי ופסיכולוגי השומר אמונים לעבר מיתי אך בו בזמן מערער, סודק וממלא לָקוּנוֹת. הוא מציע אפשרות לשלב מחקר היסטורי עם דמיון יוצר, עובדות יבשות עם גישה אישית נוקבת וחומלת, לכדי סיפור אחד. זהו ניסיון לכתוב היסטוריה מסוג אחר המקשיבה לא רק לשמות ולמקומות המוזכרים בסיפור, אלא גם לסמלים המונחים ביסודם.
זהו סיפור על אב ובת, על עדות, על הטראומה הרב-דורית של השואה ועל האופן שבו ארכיונים וניסים נפגשים. הסיפור החדש שנוצר ממארג זה מאפשר להכיר טוב יותר את העבר ואת השפעתו המתמשכת על ההווה.
בהשתתפות: ד"ר שאול סתר, עדי שורק, פרופ' שי לביא, פרופ' עמוס גולדברג, אביגיל אנטמן, הרב פרופ' מעוז כהנא, ד"ר יוכי פישר